לשון הרע

אנחנו מדברים על לשון הרע בכל מקום של פגיעה בשם, ביזוי, השפלה, הצגת מישהו באור שלילי – הכל כשהפרסום נעשה בפני אדם אחד אחר, לפחות.

השלב הראשון בבחינת תיק לשון הרע הוא בדיקת קיומה של פגיעה כזאת. ברגע שזיהינו אותה, אנחנו עוברים לשלב השני ובודקים האם אותה פגיעה נהנית מהגנה או מחסיון שקובע חוק איסור לשון הרע.

הרעיון המרכזי הינו, שהמחוקק מבקש מצד אחד להגן על שמם הטוב של בני אדם ומצד שני, להגן על חופש הביטוי. החוק והפסיקה בלשון הרע יוצרים איזון בין הערכים האלה.

בהתמודדות בתיק לשון הרע יש לקחת בחשבון לא רק את הנתונים העובדתיים, הסיפוריים, כשלעצמם, אלא גם ובעיקר, את היכולת של מי מהצדדים להוכיח אותם – צריך לשים לב לראיות שצריך לשמור, כאלה שצריך לייצר (בהתאם לחוק כמובן) ולהעריך את המידע והראיות שיכולים להיות מצויים אצל הצד השני.

משרדנו מטפל בתיקי לשון הרע ומייצג הן תובעים והן נתבעים. תיקי לשון הרע "רגילים" ותיקי לשון הרע בעקבות השמצות ברשת (פייסבוק וכדומה).

לא פעם ניתן לטפל בסכסוכים עקב פרסום לשון הרע מבלי להזדקק להליך משפטי:

  • מי שפרסם וטעה יכול לא פעם לסיים את הפרשה לאחר נקיטה בפעולות כאלה ואחרות לצמצום הנזק שגרם.
  • מי שהשמיצו אותו וכל רצונו הוא מחיקה או התנצלות, יכול לזכות בכך לא פעם בפניה מתאימה בכתב אל המשמיץ. 

ואולם, כאשר יש מקום לנהל הליך משפטי, ננהל אותו בנחישות וללא פשרות, תוך שימוש בכל דרך ובכל כלי שהדין מאפשר.

כשהמדובר בלשון הרע, ובשל החשיבות הרבה שמייחס המחוקק לשמם הטוב של בני אדם, קיים גם הליך נוסף שניתן לנהל במקרה הצורך – זוהי הקובלנה הפלילית:

כאשר הפרסום נעשה לשני אנשים לפחות ובכוונה לפגוע, בהתאם לקריטריונים שנקבעו בפסיקה, ניתן להגיש קובלנה פלילית כנגד הפוגע. זהו אחד המקרים שבהם בא לידי ביטוי היתרון של משרדנו בעיסוק גם בפלילים וגם בלשון הרע –  הניסיון שנצבר בתחומים אלה מאפשר ייצוג מלא בתיקים מסוג זה.

מאמר של עו"ד חלי דואני קיל בתחום לשון הרע פורסם באתר של לשכת עו"ד: לחץ כאן

לקריאה נוספת ניתן לעיין במושגים בלשון הרע בהמשך העמוד.

מושגים רווחים בתחום לשון הרע

 

פרסום

כשמדברים על דרישת הפרסום בחוק לשון הרע יש לשים לב לשני עניינים – הראשון הוא שאותו דבר לשון הרע יגיע לאדם נוסף פרט לאדם שאליו אנחנו מתייחסים. כלומר, כאשר ראובן מדבר עם שמעון או מתכתב איתו ורק איתו – יהיו המילים שיגיד ראובן קשות ושקריות ככל שיהיו, זה לא לשון הרע. כדי שהפרסום ייחשב כפרסום במשמעות של החוק, צריך להגיע לאדם נוסף פרט לנפגע (יש לכך סייגים ומבחנים שונים אבל בעקרון זה הכלל). הדבר השני לעניין הפרסום הוא שהפרסום לא חייב להיעשות בכתב, כפי שרבים נוטים לחשוב. הפרסום יכול להיות בעל פה, באיור, בתנועה ובדרכים נוספות, בהתאם לנסיבות. קיומו של פרסום הוא תנאי הכרחי להתקיימות עוולה של לשון הרע.

כוונה לפגוע

חוק לשון הרע מסמיך את ביהמ"ש להורות על פיצוי בגין לשון הרע בסכום של 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק (לפני הצמדה). כאשר, בנסיבות אותו מקרה, יש גם כוונה לפגוע, מגיע הפיצוי לכפל הסכום. זו הסיבה שבכתבי תביעה רבים יטענו התובעים שלשון הרע בעניינם נעשתה בכוונה לפגוע. הכוונה לפגוע היא גם תנאי הכרחי ליכולת להגיש קובלנה פלילית בגין לשון הרע (ראו: קובלנה).

החוק איננו מגדיר את התיבה 'כוונה לפגוע' והפסיקה היא שיצקה בה תוכן ומשמעות. אין הגדרה שלמה וחד משמעית לכך והכוונה לפגוע נלמדת בהתאם לנסיבות המסוימות של כל מקרה. כך למשל לוקחים בחשבון את כמות הנמענים שהיו צפויים להיחשף לדברי לשון הרע, את עוצמת ובוטות המילים, ככל שהמילים נחרצות קשות ומשפילות יותר, תטה המטוטלת לכיוון התקיימות הכוונה. כך גם יש משמעות להתנהגות המפרסם לאחר פרסום לשון הרע – האם הדברים נמחקו? האם ישנה התנצלות או עמידה עיקשת על הטענות? אפילו להתנהלות במהלך המשפט יש משמעות לעניין קביעת התקיימותה של הכוונה לפגוע.

תום לב

כדי שבית משפט ייתן פסק דין כנגד מי שפרסם לשון הרע חייבים להתקיים שני תנאים: הראשון הוא שהיה פרסום של לשון הרע במובן ובתנאים שקובעים החוק והפסיקה. השני, הוא שלא מתקיימת שום הגנה מתוך ההגנות שמקנה חוק לשון הרע. למה הכוונה –

הרבה פעמים עוסקים החוקים ביישוב ואיזון של אינטרסים מנוגדים. חוק לשון הרע מיישב בין הזכות לשם טוב לבין הערך של חופש הביטוי. ישנם מקרים שבהם החליט המחוקק שיש להגן על דרכי פעולה מסוימות על חשבון הזכות לשם טוב. אותם מקרים מפורטים בפרק ההגנות של לשון הרע.

אחת ההגנות העיקריות היא הגנת תום הלב והיא כוללת שורה ארוכה של נסיבות בהן על אף שהיה פרסום של דברי לשון הרע לא יחוב המפרסם באחריות משום שהוא ביצע את הפרסום האמור בנסיבות שעליהן רוצה המחוקק להגן. כך למשל, כאשר מוגשת תלונה למי שממונה על מי שאליו אנחנו מתייחסים תהא למפרסם הגנה. דוגמא טובה לכך היא מכתב ששולח הורה למפקחת על בית הספר בעניין המורה של ילדו. חשוב לדעת שיש לכך סייגים ומבחני מידתיות והגינות.

אמת דיברתי

כדי שבית משפט ייתן פסק דין כנגד מי שפרסם לשון הרע חייבים להתקיים שני תנאים: הראשון הוא שהיה פרסום של לשון הרע במובן ובתנאים שקובעים החוק והפסיקה. השני, הוא שלא מתקיימת שום הגנה מתוך ההגנות שמקנה חוק לשון הרע. למה הכוונה –

הרבה פעמים עוסקים החוקים ביישוב ואיזון של אינטרסים מנוגדים. חוק לשון הרע מיישב בין הזכות לשם טוב לבין הערך של חופש הביטוי. ישנם מקרים שבהם החליט המחוקק שיש להגן על דרכי פעולה מסויימות על חשבון הזכות לשם טוב. אותם מקרים מפורטים בפרק ההגנות של לשון הרע.

ההגנה המוכרת ביותר היא ההגנה של אמת דיברתי. כדי שהגנה זו תעמוד לזכותו של נתבע הוא צריך להוכיח שהדברים שפרסם הם אמת וכי היה בפרסום עניין לציבור. הדברים אינם בהכרח פשוטים כפי שהם נראים, בהקשר זה עולות שאלות מה מידת הדיוק הנדרשת בין המציאות לבין מה שנכתב, מה מידת ההוכחה הנדרשת, כיצד ניתן להוכיח את אמיתות הדברים. יש לשקול את קיומה של ההגנה הזאת  והיכולת להוכיח אותה בנסיבות המסוימות של כל מקרה.

קובלנה

ללשון הרע יש גם צד פלילי. בהתקיימות של תנאים מסוימים ניתן להגיש קובלנה פלילית על לשון הרע כשהעונש הקבוע בחוק הוא שנת מאסר ולצד זה קיימת האפשרות לפיצויים, כמו בהליך אזרחי. כדי להטיל על מישהו כתם פלילי של עבריינות, יש הכרח לעבור שתי משוכות שלא קיימות בהליך האזרחי.

המשוכה הראשונה היא החובה להוכיח שהפרסום נעשה "בכוונה לפגוע" – לפי מה קובעים שהיתה כוונה לפגוע? זאת שאלת מליון הדולר! החוק איננו מגדיר את הכוונה לפגוע והפסיקה היא שפירשה את המושג במקרים רבים וישנם קריטריונים שונים שמשמשים להוכחת אותה כוונה (ראו: כוונה לפגוע)

המשוכה השנייה היא שהפרסום נעשה לשני אנשים לפחות פרט לנפגע. בהליך האזרחי די בכך שיהיה אדם אחד בלבד פרט לנפגע שנחשף לאותם דברי לשון הרע. כדי שתתאפשר קובלנה דרישת המינימום היא שניים.

נגישות